תשע ירחים – סידרת שולחנות
תשעה ירחים בפרספקטיבה אווירית
סדרת שולחנות
הרעיון לסדרת אובייקטים זו הגיע מעיסוק היום יומי שלי כמורה לרישום.
אני מלמד רישום קונסטרוקטיבי לפי תורת הפרספקטיבה, קווית ואווירית.
ישנם תרגילי רישום רבים העוסקים בשינוי של עיגול לאליפסה ובחלוקה של אותן האליפסות. בהקשר זה אציין רק דבר אחד וידוע היטב, והוא שעיגול הופך לאליפסה בכל זווית שאינה חזיתית, תופעה שהפכה לאחד החוקים של תורת הפרספקטיבה.
צורתם של שולחנות הסדרה נוצרת בשני שלבים.
בשלב ראשון האובייקט כאילו עובר ממצב נפחי במרחב אל הדו-מימד של הדף. המעבר, כאמור, משנה את האובייקטים – העיגולים הופכים לאליפסות. בשלב שני הדברים מועברים חזרה אל המרחב, הפעם ללא שינוי, כמו שהם היו על הדף. הדבר דומה לחיית בר מבוייתת שמחזירים אותה לטבע וצפויים לה קשיי הסתגלות. גם שולחנות הסדרה כאילו נמצאים בין העולמות.
הסידרה מכילה שלושה זנים של אובייקטים:
א’. שלושה שולחנות אליפטיים המדברים על פרספקטיבה אווירית – הבטים של קרוב/רחוק והתקצרת.
ב’.חלוקה של האליפסות, כפי שעושים בתרגילי רישום למעצבים, מולידה שלושת השולחנות אליפטיים נוספים המחולקים לרבעיים. צירי חלוקה אינם קוים אפקי ואנכי והם גם צירי התכנסות של פרספקטיבה דו מגוזית.
ג’. שולחנות עגולים, גם הם שלושה, העוסקים בפערי גבהים בין חלקי השולחן ובסיטואציות שההפרשים האלה יוצרים סביבם.
חוץ מעיניין פיסולי/מורפולוגי, שעליו עבדתי כ”מעצב-אומן”, בתור מעצב מוצר היה לי חשוב להקפיד להגיע ל”אומנות שימושית” או בפשטות לתוצרים שימושיים. השולחנות הם שולחנות קפה וכל מה שקורה בהם יוצר מגוון סיטואציות שימוש סביב כל אחד מהם. עולות שאלות כמו: איפה ומאיזה צד אשב? באיזה חצי/רבע אעמיד ספל ובאיזה אניח צלחת? איפה אושיב אורח? זה הוא תוצר לוואי שנותן משנה תוקף לסידרה כולה הן מבחינה צורנית והן מבחינה רעיונית.
אני שמח, שבסידרה זאת אני חוזר להתעסקות במורפולוגיה ולא בחומר.
ציפוי בד מדגיש את עניין ניטרול החומר ומחזיר את האובייקט אל המישור. השולחנות גם עשויים דווקא מישורים, ולא נעשה בהם שימוש לא בצינורות מתכת ולא בכל חומר מוצהר אחר. הרי השורשים של עבודות התלת מימדיות אלה, הם בדו-מימד.
חייב כמה מלים על אשתי, שלא איפשרה לי התקדמות מהירה מדי בעבודה זו מחד, ואולי לטובה, ומעידך היתה ליועץ ראשי בכל התלבטות וניואנס שעליו התעקבתי. בכלל הסידרה כולה מוקדשת לה וגם שמה של העבודה לא מקרי, היא נוצרה בתקופת ההריון השני של דנה.
